אז איך השיטה עובדת בקובה?

אז איך השיטה עובדת בקובה?

כמעט כל מי שדיברנו איתו בישראל, אמר שיש לו חבר שהיה בקובה. לאחר שירדנו ממונגוליה לגבי הירח דבש, קובה הייתה אופציה לא רעה בכלל, וכאמור לכל אחד יש חבר שהיה בקובה, ככה לפחות זה נדמה.

קובה מאוד מעניינת בגלל השיטה הסוציאליסטית המונהגת בה. פידל ועכשיו גם אחיו ראול מנהיגים את המדינה. לאחר כמה ימים כאן ולאחר שפגשנו כאן כמה אנשים ודיברנו איתם אני יכול לספר הרבה יותר על המדינה.

טילמן מסר לנו 3 חבילות כדי לתת לחברים שלו בקובה. נעניינו להצעה בשמחה והחלטנו שהיום הראשון יוקדש למסור את החבילות האלו וככה נוכל להכיר אנשים נוספים. את סבינה הכרנו בדיוק ככה, ואת קובה אנחנו מכירים הכי טוב מסבינה. סבינה היא בחורה צעירה בת 21, אוהבת להנות וממש שמחה לספר על המדינה שלה.

img_6497

רוב הקובנים אינם יודעים אנגלית, אבל לסבינה ישנה אנגלית בסיסית ככה שיכולנו לתקשר איתה והיא איתנו כדי להבין טוב יותר את הסביבה. הספרדית שלי מספיקה ביותר כדי להסתדר ולנהל שיחה, אבל סבינה כל כך נלהבת להשתמש באנגלית שלה שלא נזקקנו לספרדית הקלוקלת שלי.

השיטה הסוציאליסטית אומרת שאת כל צרכיך אתה מקבל מהמדינה כולל המשכורת שלך. אין מעסיקים פרטיים במדינה וכמו גם אין עסקים פרטיים, אלא אם יש רישיון מיוחד ויקר. כל אזרח מקבל את משכורתו החודשית מהמדינה לפי המקצוע שלו. העניין הוא שהמשכורת אינה מספיקה לכלום. רופא, שזה מקצוע מאוד מכניס יחסית בקובה, מקבל כ-40 יורו לחודש משכורת. שאר האנשים מקבלים פחות. מכיוון שהמשכורת כל כך נמוכה לכולם יש עסקים ברחוב עם כולם, כדי להרוויח עוד כסף. מה שמדהים הוא שזה עובד, כל העסקים הללו אינם חוקיים ועדיין כולם שם, גלויים ברחוב. כולם מבינים, גם השוטרים, שאין מה לעשות אחרת לא יהיה ממה לחיות.

ישנם 2 סוגי מטבעות בקובה. CUC) peso contilabres) המכונה CUB בפי המקומיים ו- Peso Nacional. כל CUC שווה כ-24-25 Peso Naciona. המטבע הזול יותר אמור לשמש את המקומיים בלבד ומטבע היקר יותר הוא לזרים. בפועל, מה שקורה הוא שרק מספר מאוד מצומצם של דברים ניתן לקנות ב- PN. ירקות בשוק, סנדויץ' ברחוב, לתקן שעון ברחוב, ועוד דברים מאוד בסיסיים. אבל ברוב החנויות בקובה המטבע הנקוב הוא ב- CUC וככה בעצם כולם משתמשים כמעט תמיד ב-CUC. מה שהופך את המחיה עבור האזרח הפשוט בקובה ליקרה ביותר. אם ההכנסה של רופא שהיא גבוהה יחסית של כ- 50 CUC, אבל ארוחה במסעדה עולה כ-5 CUC, אז ישנה בעיה. לא הגיוני להוציא 10% מהמשכורת על ארוחה. אבל, עדיין , זה לא שרואים את המסעדות ריקות מאנשים. אנשים בקובה עדיין יוצאים ועדיין מבלים, כל אחד עם העסק הפרטי או צורת ההכנסה הנוספת שמצא לו. כולן לא חוקיות וכולן עובדות.אצל סבינה ומשפחתה העסק הוא מכירת בגדים הנשלחים ע"י קרובי משפחה הגרים בארה"ב.

img_6519

ארה"ב וקובה מחרימות אחת את השניה ועם זאת להרבה מאוד קובנים ישנה משפחה במיאמי. הגבול עם ארה"ב הינם 170 ק"מ של ים. מי שרוצה לצאת מקובה יכול ואם הצלחת להגיע לחופי ארה"ב אתה יכול להשאר במדינה, אם נתפסת בדרך ע"י משמר החופים האמריקאי, אתה מוחזר לקובה.

המשטר בקובה שומר את האזרחים מאוד מנותקים. חוץ מזה שאסור להם ליצור קשר עם תיירים למעט אלו שמארחים תיירים בביתם ברישיון כמו מדריכים, נהגי מוניות וכד', ולמעט שני ערוצי טלוויזיה ממלכתיים ועיתונים ממלכתיים, אין דרך לאזרחים לקבל מיידע. אסור לאזרחים להשתמש באינטרנט התברר לנו שיש מקומות שאפשר העלות פשוט בילתי אפשרית. 24 שקל לשעה!  למקומות בהם יש אינטרנט כמו בתי מלון , אסור לאזרחים להכנס. ניתן להשתמש באי מייל וישנם מקומות מיוחדים לכך. לסבינה אין מחשב בבית והיא אומרת שאם היא כן הייתה יכולה להשתמש באינטרנט, היא לא הייתה יודעת מה עושים. את המיידע מבחוץ, הם שומעים מהתיירים שכאמור אסור להם להיות איתם בקשר.

img_6499

בנוסף, קובה היא מדינה מאוד בטוחה בגלל ריבוי השוטרים שבה. בהאבנה רואים הרבה מאוד שוטרים ברחוב ובנוסף ישנן הרבה מצלמות ברחוב שמצלמות את הנעשה. מדובר גם במעקב אחר האזרחים. אסור לאזרחים להכנס לקאסות בהם ישנים התיירים, כמו שאסור לתיירים לישון בביתם של האזרחים. כמה פעמים, סבינה ביקשה מאיתנו שבשעות מסויימות לא נצא או נכנס לבית שלה ביחד כדי שהשכנים או אנשים אחרים לא יראו.
כשיצאנו איתה בערב, והצענו לה לעלות איתנו למונית היא סירבה מכיוון שהיה שוטר בפינת הרחוב ובנוסף, ישנן המצלמות. ולמרות כל זאת, אין תחושה שסבינה מפחדת או בכלל תחושה מפחידה כאן בקובה.נראה שסבינה מתייחסת למשטר בתור מטרד, כמו זבוב מעצבן ומחכה שהוא יעבור.

אולי תרצו לקרוא גם את זה:

  1. הקהילה היהודית בקובה
  2. הקובני שביקש לשמוע על ישראל
  3. גלישת ספה – עם אורחים בטיול מסביב לעולם

אודות העורך